מדינת ישראל נלחמת בימים אלה על מנת למגר את השלטון הרצחני של חמאס ברצועת עזה. הפעולות של מפלגות הציונות הדתית ועוצמה יהודית ואנשיהן מסכנות את מאמצי הלחימה החשובים הללו, כי הן מגדילות את הסיכון לפתיחת חזית לחימה נוספת ביהודה ושומרון ומערערות את יציבות הציר המזרח-תיכוני המתון. פעולות אלה מתבטאות בשלושה מישורים עיקריים: הצהרות פומביות על השמדה או גירוש קבע המוני; פעולות להחלשת הרשות הפלסטינית; תמיכה אקטיבית במעשי אלימות נגד פלסטינים בגדה המערבית או, למצער, חוסר נכונות לגנות או למנוע אותם. חזית לחימה נוספת בגדה המערבית תקשה מאד על הלחימה של צה"ל בחמאס בעזה. היא עלולה גם להשפיע על הגבול הצפוני ולזלוג לאיזורים נוספים. לבסוף, היא עשויה לדחוף את מדינות ערב המתונות אל עבר הציר האיראני-ג׳יהאדיסטי, כפי שכבר דורשים המונים בהפגנות ענק במדינות אלו, ולגרום לבנות בריתה של ישראל להטיל ספק במטרות הלחימה בדרום ולהפעיל לחץ לעצירת ישראל לפני מיצוי מטרותיה הצבאיות. במילים אחרות: פעולות של מפלגות הציונות הדתית ועוצמה יהודית ואנשיהן מסכנות את ביטחון ישראל כי הן מקשות מאד על הלחימה נגד החמאס בעזה, ועלולות אף להוביל להתלכדות כלל ערבית נגד ישראל כפי שמייחל החמאס.
לקריאת נייר העמדה המלא:
עיקרי הדברים
מאז הטבח ב-7.10.2023 קוראים ראשי חמאס להמונים במדינות האסלאם לקום כאיש אחד על מנת להגן על אלאקצא ועל עזה ותושביה.[1] עד כה הם זכו לתמיכה צבאית – אף היא חלקית בלבד – מארגונים בציר האיראני (חזבאללה והחות'ים) ולתמיכה מורלית בדמות הפגנות ענק בכמה בירות ערביות. ממשלות ערב מהציר המתון, מצידן, מצליחות בשלב זה לעמוד בלחץ הדרישה העממית להצטרף ללחימה.[2]
כך בעולם הערבי וכך בגדה המערבית. האוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית ובירושלים סוערת סביב האירועים בעזה. את מקום ההתלהבות מהצלחת אנשי חמאס לפרוץ את הגדר ולבצע מעשי הרג רחבים ביהודים (את מעשי האכזריות הברוטאליים רבים מכחישים) החליפה האימה ממראות אלפי ההרוגים ברצועת עזה. קולות הקוראים להצטרפות למאבק המזוין בישראל הולכים וגוברים, בהתאם לתכנית של חמאס.[3] האינטרס של החמאס הוא להבעיר את הגדה המערבית באמצעות חברי התנועה בכפרים, בערים ובמחנות הפליטים. הם מקווים כי אליהם יצטרפו ההמונים בגדה, או לפחות החמושים שבהם. התפתחות רחבת היקף כזו, הם מקווים, תתיש את צה"ל ואת מדינת ישראל, תפגע במרחב התמרון של ישראל בעזה, תאפשר את שרידות חמאס ברצועה ואף תחזק את כוחה בגדה.
שאיפה זו לא התממשה עד עתה. היקף מעשי 'ההתנגדות' בגדה נותר קטן למדי: לצד פיגועי ירי ודקירות בודדים שגבו קורבנות ישראלים, היו תקריות של ידוי אבנים והפגנות מחאה בהיקף מצומצם יחסית. השקט היחסי בגדה נובע משני מקורות: 1) פעולות מנע של צה"ל והשב"כ; ו-2) פעילותה של הרשות הפלסטינית (הרש"פ), הן ישירות בשטחי A והן בשיתוף פעולה עם מנגנוני המודיעין והביטחון של ישראל. פעילותה של הרש"פ מסייעת גם למדינות ערב מהציר המתון להמשיך ולשתף פעולה עם ארה"ב ובעקיפין עם ישראל, למרות הפגנות ענק במדינות אלה בעד חמאס. נכון לעכשיו, הן מסתפקות בצעדי מחאה דיפלומטיים ובהגשת סיוע הומניטרי לפלסטינים.
מול הפעולות הנמרצות של צה״ל והשב״כ לסיכול תוכניות החמאס, פועלים ראשי מפלגות הציונות הדתית ועוצמה יהודית ואנשיהן באופן שעלול להבעיר את הגדה המערבית, ובעקבותיה את העולם הערבי כולו. הם עושים זאת בכמה אופנים:
1. למרות חשיבות פעולות הרש״פ והתיאום הבטחוני איתה, ראשי הציונות הדתית ועוצמה יהודית מנסים למוטט את הרשות. השר סמוטריץ׳ מקדם מאז 2017 את תכניתו ״תקווה אחת - תוכנית ההכרעה הישראלית״ שעיקרה החלת ריבונות ישראל על הגדה המערבית וביטול קיומה של ישות ערבית בעלת שאיפות לאומיות בשטחי ארץ ישראל. אבן יסוד בתכנית זו היא מיטוט הרש״פ. בחסות המלחמה ברצועת עזה, סמוטריץ׳ מנסה למנוע או לפחות לצמצם העברת כספים לרש״פ (ברובם כספי מסים הנגבים על בסיס פרוטקול פריס ומהווים כ-65% מתקציב הרש״פ). זאת, למרות האזהרה של גורמי בטחון שפגיעה בתקציב הרש״פ תפריע לפעילות מנגנוני הבטחון של הרש״פ נגד חמאס בגדה המערבית וטענות שרים מהליכוד שהרש״פ חשובה על מנת להבטיח שהחמאס לא יחזור לשלטון ברצועת עזה בתום המלחמה.[4] כלומר, גם למערכת הביטחון וגם לליכוד ברור שפגיעה ברשות הפלסטינית בעת הזאת לא תורמת למלחמה בחמאס. זה לא מפריע לציונות הדתית ולעוצמה יהודית להמשיך לפעול כדי להשיג את ההפך.
2. שרים וחברי כנסת ממפלגות עוצמה יהודית והציונות הדתית יוצאים בהצהרות שמלהיטות את השטח. לדוגמא, שר המורשת, עמיחי אליהו, השיב לשאלת מראיינים מרדיו קול ברמה האם יש להטיל פצצת אטום על עזה, כי "זאת דרך אחת"; וח"כ יצחק קרויזר, בראיון לרדיו קול ישראל, אמר שהוא תומך במסר של חברו למפלגה וכי "את רצועת עזה צריך לשטח ולכולם יש גזר דין אחד והוא מוות". הצהרות מסוג זה מפי גורמים רשמיים של מדינת ישראל זוכות לסיקור תקשורתי רחב בתקשורת הערבית והעולמית, ומתפרשות בקרב רבים מהפלסטינים בגדה המערבית, וקהל רחב ברחבי העולם, כקריאות לפשעי מלחמה ולרצח עם נגד פלסטינים.[5] התוצאה היא ירידה בתמיכה העולמית במלחמה של ישראל בחמאס, לחץ פנימי על מדינות ערב המתונות להסיר את תמיכתן בישראל ועליה בלחץ הבינלאומי על ישראל לעצור את המלחמה.
3. במקביל, גורמים בימין הקיצוני פועלים באלימות גוברת כנגד פלסטינים בגדה המערבית וכנגד רכושם, ומגרשים מאות מבתיהם. מעשים אלו מלווים בפרסומים בעיתונות המגזרית, כגון ״חדשות הגבעות״ שלא משאירים מקום לספק באשר למטרתם.[6] שתי המפלגות לא עושות דבר כדי לעצור את המעשים ואת הפרסומים האלה, שעלולים להוביל למעשי נקמה וזעם מצד הפלסטינים בגדה ולהתלקחות זירה נוספת, ואף מצדיקות אותם.[7]
[1] ראו למשל כאן.
[2] ראו למשל דבריהם של פרופ׳ רונן יצחק ופרופ׳ אלי פודה, חבר הפורום, כאן.
[3] לדיווח ראו כאן.
[4] כמו למשל השר מיקי זוהר, בראיון להארץ.
[6] קבוצת "חדשות הגבעות", כתבה, למשל, בהודעה צמודה לסרטון המראה פלסטינים עם דגלים לבנים מתפנים מצפון הרצועה – "בעז"ה בקרוב גם ביו"ש ובשאר חלקי הארץ, נכבה עכשיו!".
Comments