השבוע ציינו שני אירועים חשובים בלוח השנה האזורי: הצהרת בלפור וחתימת הסכם השלום עם ירדן.
היום, (2.11) מלאו 107 שנים להצהרת בלפור, אשר ביטאה את הכרתה של ממשלת בריטניה בשאיפות הציוניות ואת מחויבותה לפעול למען השגת המטרה של כינון בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל (פלסטינה) בכפוף לכך שלא יעשה דבר שיסכן את הזכויות האזרחיות והדתיות של הקהילות הלא-יהודיות הקיימות בפלסטינה או בזכויותיהם ובמעמדם הפוליטי של יהודים במדינות אחרות. המנדט הבריטי על ארץ ישראל ביטא את המחויבות שנקבעה בהצהרת בלפור. כתב המנדט כלל את האפשרות לכונן הסדרים פוליטיים אחרים ממזרח לירדן (סעיף 25). ואכן, כבר במרץ 1921 כינס וינסטון צ׳רצ׳יל, שהיה אז שר המושבות, את מה שנודע לימים כ״ועידת קהיר״ לדיון בדרכי ניהול האזורים במזרח התיכון שבשליטה בריטית. במסגרת ועידת קהיר הונחו היסודות לכינון ישויות מדינתיות נפרדות במה שלימים יהיה ידוע כעיראק וירדן, וזאת בידיהם של בניו של חוסיין שריף מכה, עבדאללה ופייסל. על אף אכזבתה מצמצום הגדרת פלסטינה לשטח שממערב לנהר הירדן, קיבלה ההנהגה הציונית, שכללה גם את זאב ז׳בוטינסקי, בספטמבר 1921 בקונגרס הציוני ה-12 בקרלסבד, את עמדת הבריטים שהבית הלאומי לעם היהודי יכונן בתחום פלסטינה בהגדרתה המצומצמת, וכן קבעה בהחלטתה כי ביחס להקמת הבית הלאומי ״רצונו המוחלט של העם היהודי לחיות עם הערבים בתנאים של אחדות וכבוד הדדי ולהפוך ביחד איתו את המולדת המשותפת לארץ פורחת שבניינה יבטיח לכל אחד מעמיה התפתחות לאומית באין מפריע״.[1]
ב-26.10.94, נחתם הסכם השלום בין ישראל לירדן, על ידי המלך חוסיין, נכדו של עבדאללה, וראש הממשלה יצחק רבין. החתימה על הסכם זה, ביטאה את את מחויבותה של מדינת ישראל לעמדה המוקדמת של הקונגרס הציוני כ-73 שנה לפני כן לחיות עם הערבים בתנאים של אחדות וכבוד הדדי.
באירוע שקיימנו השבוע לציון שלושים שנה לחתימת הסכם השלום עם ירדן, תחת הכותרת – בין שלום אזורי למלחמה – הדגישו המומחים, חוקרי החברה הירדנית ויחסי ירדן וישראל, את שותפות האינטרסים של ירדן וישראל ואת תרומתו הגדולה של הסכם השלום לביטחון ישראל, בין היתר בשל היותה של ירדן חיץ בין ישראל לבין מדינות ערביות אחרות ובשל הגבול הארוך בין שתי המדינות (כ-300 ק״מ). יחד עם זאת, הדגישו המומחים כי על ישראל לפעול כדי להבטיח את איתנותו של הסכם השלום עם ירדן. בין השאר, צוין הצורך להגדיל את מכסות המים לירדן, לזרז אישור פרויקטים משותפים ולהמנע מהתבטאויות או מעשים מתסיסים, כגון בנושא המקומות הקדושים והר הבית. כנסו לכאן לצפייה באירוע, שארגנו בשיתוף האגודה הישראלית ללימודי המזרח התיכון והאסלאם.
ההיסטוריה הציונית התבססה מראשית דרכה על תבונה מדינית לצד פעולה מעשית. כנגד אי-ודאות רבה, היו מנהיגים בעלי חזון אמיצים דיים לכרות הסכמים ובריתות, להבין שלעיתים קרובות מידי – תפסת מרובה, לא תפסת, ולהפגין פרגמטיות לצד נחישות, וכך להבטיח את עתידה וביטחונה של ישראל. כיום, כשאנחנו נמצאים בצומת קריטי בחייה של מדינת ישראל, חייבים לזכור זאת ולפעול באותה רוח.
[1] ההחלטה מובאת אצל יהושע פורת צמיחת התנועה הלאומית הערבית-הפלסטינאית 1929-1918 119 (1971). ראו גם גדעון ביגר גבולות ארץ ישראל ומדינת ישראל 75 (2022).
רוצים לשמוע עוד על איך מבטיחים את ברית הביטחון האזורית? מוזמנים מאוד להצטרף לאירועים שלנו.
· לינק הרשמה לכל האירועים.
· מוזמנים לארח חוג בית אצלכם! אנא הרשמו בלינק.
· הצטרפו לקבוצת העדכונים בווטסאפ שלנו. זה הלינק.
· חתמו על העצומה כאן.
· לקבלת שלטים לתלייה, הזמינו כאן.
Comments