בתמצית
· כאמהות ללוחמים, כהורים, כישראלים, המעוניינים בעתיד בר קיימא לילדינו, אנחנו תומכים במיטוט שלטון חמאס, בדה-רדיקליזציה של מערכת החינוך הפלסטינית ובחיבור העזתים והפלסטינים לציר המתון.
· מסמך של פורום קהלת אשר הונח על שולחן ועדת חוץ וביטחון של הכנסת מציע עולם שבו ישראל כובשת את עזה ומחליטה על מעמד עזה בעצמה.[1] אבל, בעולם האמיתי, ישראל ככובשת כפופה לחובות הנובעות מדיני הכיבוש במשפט הבינלאומי, המטילים על כוח כובש אחריות מלאה לסדר הציבורי ולחיים הציבוריים. אין חצי הריון ואין חצי כיבוש.
· האפשרות הריאלית והראויה היחידה היא פעולה של ישראל כחלק מקואליציה אזורית-גלובלית, תוך חלוקת עבודה בין השחקנים הרלבנטיים: ישראל מופקדת על הפן הצבאי; בעוד מדינות האזור המתונות מופקדות על הפן האזרחי באמצעות ארגון בינלאומי, שלא במסגרת האו״ם, שיוקם למטרה זו, וייכנס לכל אזור שצה״ל סיים לפעול בו, יבטיח את הגעת הסיוע ההומניטרי לעזתים ולא לחמאס, ידאג לשיקום הרצועה, לדה-רדיקליזציה של העזתים, כולל של מערכת החינוך, ולסיוע בהקמת גופי שלטון יציבים, שוחרי שלום ונקיים משחיתות, שיוכלו בסופו של דבר לקבל את השליטה ברצועה.
· ההצעה לחזור לימי הכיבוש של עזה משמעותה לחזור שלושים שנה אחורה, לימי האינתיפאדה הראשונה. והמשמעות היא הקרבת חיי ילדינו, חיילי צה"ל, ללא כל תוחלת.
· התפיסה המועלית לפיה המימון לשיקום עזה ולטיפול במערכות שלה יגיע לידי מדינת ישראל ממדינות העולם, ובכלל זה מדינות ערביות, מתבססת על עולם שלא קיים: מדינות העולם והמדינות הערביות חפצות בחיבור הפלסטינים לציר המתון, והדבר מחייב מעורבות שלהם ביצירת ובהובלת שלטון עצמאי ומתון. שלטון ישראלי בעזה משמעותו שנטל המימון יוטל למעשה על ישראל תוך שבירת כלכלתה ויכולותיה הצבאיות בשל עומס הדרישות על הקופה הציבורית. המשמעות היא הגברת הנטל על הציבור בישראל ועל צה"ל.
האינטרס הישראלי, והאינטרס שלנו כאימהות לדור העתיד של אזרחי ישראל, הוא בביטחון. זאת יעשה באמצעות חיבור הפלסטינים לציר המתונים במזרח התיכון. אפשר וצריך לעשות זאת בשותפות עם מדינות הציר המתון המעוניינות בכך לא פחות מאתנו. וכדי שזה יקרה יש להבטיח לפלסטינים עתיד של ביטחון, עצמאות ושגשוג כלכלי וחברתי.
הפתרון האפשרי והמעשי:
· הקמת מסגרת שלטונית זמנית שתנוהל על ידי ארגון בינלאומי(International Organization) שלא במסגרת האו"ם. ארגון בינלאומי הוא מסגרת משפטית המערבת מדינות שונות (נאט״ו הוא דוגמא לארגון כזה). אין הכוונה לארגון המשויך או מסונף לאו״ם או למוסדותיו. הארגון יוקם מכוח הסכם בינלאומי בין ארה״ב ומדינות נוספות, שנאמנות על ישראל. ההסכם יגדיר את חובות המדינות החברות לארגון ואת סמכויותיו (לרבות מימון והקצאת כוח אדם). ישראל לא תהיה מדינה חברה בארגון ולא תיקח חלק במסגרת השלטונית ברצועת עזה בתום המלחמה. אולם יעוגנו בהסכם ובנספחיו הסדרי ביטחון וסחר שיבטיחו את בטחונה של ישראל וכן מעבר סחורות ואנשים בגבול. רצוי שהרשות הפלסטינית תהיה שותפה להסכם, באופן ישיר או בנספח, כמי שמייצגת את העם הפלסטיני ומקיימת את זכותו להגדרה העצמית, כפי שזו גם הוכרה על ידי ישראל. אולם אין מניעה משפטית שתוקם מסגרת כזו גם ללא הרשות הפלסטינית. כל אזור ברצועת עזה שצה״ל יסיים את פעילותו בו, יועבר לשליטת המסגרת השלטונית זמנית.
· אם ישראל לא תפעל בדרך זו על צה״ל יהיה להישאר ככוח כובש ברצועת עזה ולהתמודד עם מלחמת גרילה שתגבה קורבנות רבים ותאפשר לחמאס לבסס את תדמיתו כמגן הפלסטינים. בנוסף, על מדינת ישראל יהיה לשאת בעלויות השיקום הגבוהות של רצועת עזה ובניהול אזרחי של אוכלוסיה מקומית עוינת. יתר על כן, כיבוש הרצועה יגביר את הקריאות להתנגדות בקרב כלל הפלסטינים, יערער את יחסי השלום של ישראל עם שכנותיה מצרים וירדן ועם מדינות המפרץ, ימנע את הנורמליזציה עם סעודיה, והוא אף עשוי לפגוע קשות בתמיכה של מדינות מערביות ובראשן ארה״ב – תמיכה החיונית לשימור כוחה הצבאי, הכלכלי והמדיני של מדינת ישראל.
· לפירוט מלא: ראו תוכנית ברית הביטחון האזורית של פורום היום שאחרי המלחמה.
[1] מתוך המסמך של פורום קהלת: ״אין מנוס מפירוק מוחלט של המנגנון הקיים ומיצירת מערכת שליטה מבוזרת הרבה יותר, תחת פיקוח צמוד ושליטה מרכזית של ישראל. שליטה שצריכה לחול לא רק על הפן הביטחוני אלא גם, ובעיקר, על תכני החינוך בכל הרמות ועל הכוונת הפעילות האזרחית לאפיקים מעודדי צמיחה ושגשוג״.
コメント