ראש הממשלה נתניהו אמר אמש בנאומו בקונגרס:
· אפשר היום לכונן ברית ביטחון אזורית במזרח התיכון כדי לבלום את האיום האיראני.
· כל המדינות שהן בשלום עם ישראל או שיעשו איתה שלום יוזמנו להצטרף לברית הזו.
· ראינו ביטוי ליכולות של הברית הפוטנציאלית הזו ב-14.4 בליל המתקפה האיראנית.
· הברית החדשה שאני מדמיין תהיה הרחבה של הסכמי אברהם, נוכל לקרוא לה ברית אברהם.
ישראל נמצאת היום בפני הזדמנות היסטורית לחולל שינוי דרמטי במזרח התיכון. להוביל למצב של סוף הסכסוך עם העולם הערבי. לא פחות מכך. הכרה מלאה של מדינות ערב המתונות, וקידום ברית אזורית, שכוללת בין היתר מרכיב בטחוני (שבחשיבותו חזינו כולנו בליל המתקפה האיראנית) ומרכיב כלכלי (שמץ מהפוטנציאל שלו התחלנו להרגיש עם הסכמי אברהם). הובלה של ברית כזו, אימוץ שלה אל לב המדיניות הישראלית, יכולה להוביל מהפך גם מול הפלסטינים – לחבר אותם לציר המתון ולנתק אותם מהציר האיראני. זה האינטרס הישראלי!
במסמך זה אנו מסבירים מהי ברית הביטחון האזורית (ברית אברהם), ולמה היא האינטרס הישראלי.
ברית ביטחון אזורית היא מערכת הסכמים רב-מדינתית שמסדירים את היחסים בין המדינות ואת ההגנה על האינטרסים המשותפים. ברית ביטחון אזורית מאפשרת למרחב גיאוגרפי רחב להיות מוגן באמצעים הדדיים, תוך הבטחת ניצול היתרונות היחסיים של המדינות השונות.
ברית בטחון אזורית הולמת את תפיסת הביטחון הלאומי של ישראל: חיזוק ההרתעה, ההתרעה, ההתקפה וההתגוננות, פגיעה משמעותית בקונספט "איחוד הזירות", לגיטימציה בינלאומית רחבה, משאבים כלכליים (כולל אמריקאיים, מערביים ואזוריים), יתרון איכותי אנושי וטכנולוגי ושגשוג כלכלי.
הברית מבוססת על מספר עקרונות מרכזיים: הגנה הדדית, שיתוף פעולה צבאי, מודיעיני, כלכלי ותשתיתי, התמודדות עם איומים אזוריים ועמידה משותפת מולם, ותמיכה כלכלית ודיפלומטית.
הברית מבטיחה לחבריה שגשוג ובטחון: הרתעה חזקה יותר, התייצבות מול כוחות אזוריים ועל-אזוריים, צמיחה כלכלית והסכמי סחר, יצירת מסדרון תחבורתי ('מסילת השלום'), הזנקת היי-טק אזורי, טיפול במשאבי טבע ובמשבר האקלים, קידום תיירות ועוד.
הברית תהיה גורם משיכה לעמים ולמדינות במזרח התיכון. לטווח הארוך היא תוכל לכונן סדר אזורי חדש במזרח התיכון, ולאחד את מדינות המזרח התיכון בברית בדומה לאופן שבו האיחוד האירופי צמח אחרי מלחמת העולם השניה ומנע מלחמות נוספות על אדמת אירופה בין בנות הברית.
במזרח התיכון אפשר לקדם ברית כזו כבר כיום. ישראל בשיתוף כל מדינות המזרח התיכון המתונות – ובהן ערב הסעודית, מצרים, ירדן, איחוד האמירויות, בחריין, עומאן ומרוקו, ובגיבוי של ארצות הברית ומדינות מערביות נוספות.
כריתת ברית אברהם היום תאפשר לישראל מנוף לעסקת חטופים, ניצחון על חמאס על ידי החלפת השלטון בעזה בגורם מתון שנתמך על ידי המדינות החברות בברית, ניתוק עזה מהציר האיראני, מנוף להסדרה בצפון, התחייבות לשיקום עזה של ידי המדינות החברות בברית (במעורבות והשפעה ישראלית), הימנעות מהתבוססות ב'בוץ העזתי', השגת הנורמליזציה עם סעודיה (שחמאס רצו למנוע), והכרזה ישראלית על סיום המלחמה.
ברית אברהם – ברית בטחון אזורית היא הנצחון המוחלט:
ישוב הסכסוך הישראלי-ערבי
החלשת הציר האיראני-ג׳יהאדיסטי וחיסול הרעיון שאפשר להשמיד את מדינת ישראל
הגבלת האיום מצפון ואפשרות ללחץ על לבנון ליישום החלטה 1701
חיזוק שותפות האינטרסים בין ישראל למדינות האזור (ישראל כמדינה מובילה)
השתלבות מעשית במרחב והזדמנות לצמיחה כלכלית (לא 'וילה בג'ונגל')
שותפות תרבותית – ישראל בתור גשר מזרח-מערב
ברית בטחון אזורית ועסקת החטופים: בבסיס המחלוקת על עסקת החטופים הוא גורל חמאס לאחר החזרת כל החטופים. חמאס מעונין להשאר בשלטון, ישראל מעוניינת בהחלפת שלטון חמאס.
המימד האזורי נותן קלפים נוספים וגמישות לישראל בעסקה מול חמאס (בנוסף על הדברים שנידונים כיום – שחרור אסירים, חזרה לצפון הרצועה, סיום לחימה, נסיגת צה"ל), כולל:
• שחקנים נוספים שלוחצים על חמאס בנוסף ללחץ הצבאי
• גירוש המנהיגים מחוץ לעזה
• הבטחה לא לפגוע באנשי חמאס שנשארו משום שיהיה מי שיערוב לדה-חמאסיזציה שלהם
• אפשרות למעורבות אנשי חמאס, שוויתרו על האידאולוגיה הג׳יהאדיסטית, במערכות השלטון האזרחי (כיון שמדינות האזור יהיו אחראיות על שלטון זה)
כיוון שהמלחמה בין ישראל לחמאס היא ביטוי למאבק בין הציר המתון לציר האיראני-ג׳יהאדיסטי, השאלה הקריטית לביטחון מדינת ישראל היא האם בתום המערכה הפלסטינים יהיו חלק מהציר המתון או חלק מהציר הג׳יהאדיסטי. ברית אזורית יכולה לסייע בשינוי שלטוני ואידיאולוגי אצל הפלסטינים.
כולם מתנגדים למדינת טרור פלסטינית בשלטון חמאס. אבל, מדינת ישראל אינה חסרת אונים מול הציר האיראני-ג׳יהאדיסטי. חוץ משלטון חמאס או שליטה ישראלית צבאית-אזרחית יש חלופה נוספת: לישראל, כמעצמה המובילה במזרח התיכון, יש את האמצעים, הצבאיים והמדיניים, כדי לחבר את הפלסטינים לציר המתון במזרח התיכון. זה האינטרס הישראלי.
מדינת ישראל יכולה לגרום לחיבור הפלסטינים לציר המתון בשני אופנים:
● השפעה על אופי מנגנוני השלטון הפלסטינים.
● השפעה על הציבור הפלסטיני.
מנגנוני השלטון:
על ממשלת ישראל להוביל את הדיונים על שלטון פלסטיני ביום שאחרי, כדי להבטיח שהשלטון הפלסטיני ברצועת עזה ואיו״ש יהיה חלק מהציר המתון, בין היתר:
● דרישה למעבר הדרגתי לשלטון פלסטיני על בסיס הוכחת יכולות לממשל יציב, אפקטיבי, אחראי וחותר לשלום.
● דרישה שחמאס וכל מי שמחזיק באידיאולוגיה של השמדת מדינת ישראל לא יוכל להכלל במנגנוני השלטון הפלסטינים.
● דרישה לצעדים מעשיים להכרה בישראל (דה-רדיקליזציה של מערכת החינוך הפלסטינית) ולמאבק בטרור.
הציבור הפלסטיני:
על ממשלת ישראל ללוות את המכה האנושה שהפלסטינים ברצועת עזה ספגו מידי צה״ל, בהבטחת אופק מדיני של עצמאות, ביטחון ושגשוג. ההיסטוריה מלמדת שמכה צבאית אנושה מועילה רק אם היא מלווה בהבטחה זו.
מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל: לא פרס לטרור אלא הנצחון המוחלט עליו!
המטרה של חמאס ואיראן אינה מדינה פלסטינית: המטרה היא להשמיד את מדינת ישראל.
השמדת רעיון זה אפשרית רק באמצעות הכרה מלאה של כל מדינות ערב במדינת ישראל.
· ברית ביטחון אזורית היא הנצחון המוחלט על חמאס – מכה קשה צבאית, ארגונית ושלטונית, חיסול הרעיון שאפשר להשמיד את מדינת ישראל וחיבור ישראל והפלסטינים לציר המתון.
· לכן, דווקא כדי להשלים את הנצחון הצבאי על חמאס, על מדינת ישראל להציע לפלסטינים חלופה באמצעות אופק של מדינה מפורזת, עצמאית, יציבה ומשגשגת – רק כך אפשר יהיה להשלים את ניתוק הפלסטינים מציר הטרור וחיבורם לציר המתון.
מעבר לכך שהאינטרס הישראלי הוא לוודא שהפלסטינים מצטרפים לציר המתון ולא לציר הג׳יהאדיסטי ולשם כך על מדינת ישראל להבטיח לפלסטינים אופק מדיני, השאלה אם כן או לא תהיה הכרה במדינה פלסטינית לא תלויה בישראל.
כנסת ישראל יכולה לקבל איזו החלטה שהיא רוצה לגבי הכרה במדינה פלסטינית אבל, משפטית ודיפלומטית, שאלת ההכרה במדינה פלסטינית אינה בסמכותה. המשפט הבינלאומי קובע את התנאים להכרה בקיומה של מדינה. ויש ארבעה תנאים עיקריים, שמתקיימים ביחס לפלסטינים:
אוכלוסייה קבועה שמביעה רצון בשאיפות של התנועה הלאומית. [יש]
טריטוריה מוגדרת. [יש. לפי המשפט הבינלאומי, העדר גבולות מוסכמים איננו בעיה מהבחינה הזו.]
ממשל אפקטיבי. [יש ממשל, גם אם יש מגבלות שונות לפעולה העצמאית שלו בתחומים מסוימים (כמו מרחב אווירי) או באזורים מסויימים (כמו רצועת עזה)].
אפשרות לקיים יחסי חוץ עם מדינות אחרות – הכוונה היא לחילופי שגרירים וליכולת להיקשר באמנות בינלאומיות. [למרות שהפלסטינים התחייבו בהסכמי אוסלו לא לקיים יחסי חוץ, הם עושים את זה בפועל – יש להם שגרירויות במדינות רבות, ויש יותר מ-140 מדינות שכבר הכירו בישות הפלסטינית כמדינה.]
אז אם לישראל אין זכות וטו ביחס להכרה במדינה פלסטינית, למה אחד מתנאי העסקה האסטרטגית הוא דרישה מישראל לסמן ״אופק מדיני ברור לקראת הכרה במדינה פלסטינית״? שאלה טובה.
בשנים האחרונות, בזכות הסכמי אוסלו, חלק מהמדינות המשפיעות בעולם, והכוונה כאן היא בעיקר למדינות השולטות במועצת הביטחון כחברות קבועות בה - נמנעו מלהכיר בפלסטין כמדינה. הסיבה לכך היא שהגישה השלטת, בהובלת האמריקאים, הייתה שההכרה במדינת פלסטין תושג במסגרת המשא ומתן להסדר הקבע בין ישראל לפלסטינים.
אבל בעקבות המלחמה המתמשכת ברצועת עזה והמנעות ממשלת ישראל להציג תכנית ברורה ל״יום שאחרי״, מספר מדינות ארופאיות כבר הצטרפו ליותר מ-140 מדינות שהכירו בפלסטין כמדינה והלחצים על הכרה בפלסטין כמדינה חברה באו״ם הולכים וגוברים. לישראל יש שתי אפשרויות: מדינה פלסטינית איתה או בלעדיה. מה המשמעות של מדינה פלסטינית בלי ישראל? שארצות הברית, האיחוד האירופי, בריטניה ומדינות נוספות יתקדמו להכרה במדינה פלסטינית. ככה פשוט. מה המשמעות של מדינה פלסטינית עם ישראל? שלישראל תהיה עוד הזדמנות, ככל הנראה האחרונה, לשמור על האינטרס הישראלי במסגרת צעדי ההכרה במדינה הפלסטינית. כלומר, חיבור לוודא שמדינת פלסטין מתחברת לציר המתון. למשל, לדרוש תנאים שעל הממשל הפלסטיני יהיה לעמוד בהם כדי לזכות בהכרה, כולל - שהממשל הפלסטיני יכיר במדינת ישראל ויהיה מתון, שמערכת החינוך הפלסטינית תעבור דה-רדיקליזציה, ושהמדינה הפלסטינית תהיה מפורזת.
על הממשלה להודיע שהיא מבצעת את עסקת החטופים וסיום המלחמה כחלק ממהלך גיאו-אסטרטגי שלם, שכולל הקמת ברית ביטחון אזורית (ברית אברהם) בהובלת ארה"ב ובשיתוף עם מדינות ערב המתונות ומדינות מערביות
· כדי להתניע את מהלך הברית האזורית יש להצהיר שמדינת ישראל מחויבת לרעיון שתי המדינות, בתנאי שתוקם מדינה פלסטינית מפורזת ושוחרת שלום, שישראל תוכל לחיות בביטחה לצידה.
· זו חזרה על העמדה הישראלית כבר למעלה מ-50 שנה, לפחות מאז ועידת מדריד. למעשה, כבר ב-1957 אמר מנחם בגין – ״אחרי מלחמה בא שלום... אנו לא רוצים בהשמדתם של עמי ערב. אנו נושאים להם את בשורת השלום והשחרור והקדמה... יש תמיד נכונות לשלום אמת״. ישראל גם לא משלמת דבר על הצהרה כזו. ברור לכולם שיחד עם ההצהרה מגיעה דרישה לתהליך יסודי בקרב הפלסטינים שיכלול דה-רדיקליזציה, שינוי מערכת החינוך ומאבק אמיתי בטרור. תהליך הדרגתי שבמהלכו יהיה לישראל מרווח רחב של ביטחון.
· מה עתידה ישראל להרוויח מהצהרה כזו? המון ועכשיו. בטווח המיידי זה יחזק את תדמית ישראל בעולם ויסייע בהליכים המשפטיים המתנהלים נגד ישראל וישראלים, בין השאר בהאג. ההצהרה גם תיצור את התנאים לברית אזורית שתעניק לנו מנופים קריטיים לעסקת שחרור החטופים ולהחלפת שלטון חמאס ברצועת עזה. מעל הכל, הברית הזו עשויה לשנות את יחסי הכוחות במזרח התיכון ולנצח את הרעיון שאפשר להשמיד את ישראל.
1. ישראל מצהירה כי היא מקבלת את עסקת החטופים התלת-שלבית לפי ״מתווה נתניהו״:
• שלב ראשון: החזרת חלק מהחטופים, הפסקת אש, נסיגת כוחות צה״ל מאזורים מאוכלסים, חזרת פלסטינים לבתיהם, הבטחת סיוע הומניטרי
• שלב שני: החזרת כל החטופים החיים, סיום הלחימה, נסיגת כוחות צה״ל מרצועת עזה
• שלב שלישי: החזרת כל גופות החטופים, תוכנית שיקום משמעותית של הרצועה
2. ישראל מושיטה את ידה לעם ולהנהגה הפלסטינים לבחור בחיים של יציבות, שגשוג, ביטחון, כבוד ועצמאות, ולהוקיע מתוכם את כל אלה הדוגלים בדרך הטרור והשואפים להשמדת ישראל.
3. ישראל תיזום, בשיתוף ארצות הברית, ועידה בינלאומית לשם קביעת מתווה לשלטון זמני ברצועת עזה, לצעדים למניעת חזרה של חמאס, לפרטי תוכנית השיקום והדה-רדיקליזציה של רצועת עזה ולתנאים להעברת השלטון ברצועת עזה לידי שלטון פלסטיני מתון.
4. ישראל תפעל לקדם את נירמול היחסים עם סעודיה ועם מדינות ערביות ומוסלמיות נוספות.
ישראל מופקדת על הפן הצבאי;
מדינות האזור המתונות מופקדות על הפן האזרחי באמצעות ארגון בינלאומי, שלא במסגרת האו״ם, שיוקם למטרה זו, וייכנס לכל אזור שצה״ל סיים לפעול בו, יבטיח את הגעת הסיוע ההומניטרי לעזתים ולא לחמאס, ידאג לשיקום הרצועה, לדה-רדיקליזציה של העזתים, כולל של מערכת החינוך, ולסיוע בהקמת גופי שלטון יציבים, שוחרי שלום ונקיים משחיתות, שיוכלו בסופו של דבר לקבל את השליטה ברצועה.
חשוב! מימון לשיקום עזה ולטיפול במערכות שלה לא יגיע לידי מדינת ישראל ממדינות העולם, ובכלל זה מדינות ערביות, אם רצועת עזה תהיה תחת שלטון ישראלי. במצב כזה נטל המימון יוטל על ישראל ויהווה נטל כבד מאד על כלכלתה ויכולותיה הצבאיות. המשמעות היא הגברת הנטל על הציבור בישראל ועל צה"ל. לעומת זאת, מדינות העולם והמדינות הערביות כבר הבטיחו לתרום לשיקום רצועת עזה, אם יובטח שהדבר יעשה תוך חיבור הפלסטינים לציר המתון, ולכן מתחייבת מעורבות של הפלסטינים ביצירת ובהובלת שלטון עצמאי ומתון.
איך זה הולך לקרות? מעבר הדרגתי ומעורבות עמוקה של מדינות הברית האזורית
● מיידי – גיבוש שלטון אזרחי אלטרנטיבי לחמאס בעזה, לחלוקה של סיוע הומניטרי ולהתחלת השיקום
● לטווח ביניים – חיזוק שלטון אזרחי לכלל הצרכים הפלסטינים
● בניית אמון – גורם שלטוני פלסטיני שנאבק בטרור ומהווה גורם יחיד שמחזיק בנשק מוגבל (מונופול על הכוח) במקביל להכרה אמיתית בישראל (דה-חמאסיזציה, שינוי תכניות חינוך וכו')
● טווח ארוך - על בסיס אמון ישראלי ושל כלל חברי הברית האזורית – מדינה עצמאית
● בכל עת ישמר לישראל חופש פעולה צבאי להגנה מטרור
· במלחמה: מיצוי ההישגים הצבאיים והגיבוי העולמי להשגת המטרות של מיטוט שלטון חמאס, השבת החטופים והכרזה ישראלית על סיום המלחמה
· הבטחת ביטחון ישראל בכל מרחביה לדורות: יציאה מקפאון של סטטוס-קוו ('ניהול הסכסוך') והחזרת היוזמה לידיים ישראליות, חיזוק ביטחון אזורי (לא רק מול עזה אלא גם בצפון ומול איראן), אופק ארוך טווח להשתלבות אזורית, הכרה בישראל על ידי מדינות ערב ומות הפנטזיה על השמדת מדינת ישראל
· חיזוק מעמד ישראל בעולם: ישראל יוזמת ואקטיבית (ולא סרבנית), החזרת גיבוי עולמי לישראל, חיזוק בריתות, מיצוי אינטרסים משתלבים שלנו ושל מדינות ערב והמערב במאבק אזורי ובין-לאומי בכוחות קיצוניים, הצבת ישראל כגורם חזק במרכז הגאופוליטיקה העולמית והצירים המתהווים ('אור לגוים' מדינית וערכית)
· גישה ריאליסטית לפלסטינים: מאבק בשאיפות הפלסטיניות להשמדת ישראל, חיבור לציר המתון, דרישה לנטישת טרור והכרה אמיתית בישראל, הושטת יד לשותפות וחברות בציר אזורי מתון ביחד עם מדינות ערב
· יחסי סיכון-סיכוי לטובת ישראל: תהליך הדרגתי מול הפלסטינים, ישראל מקבלת עכשיו נורמליזציה וברית אזורית, בתמורה להכרה עתידית במדינה פלסטינית על בסיס תהליך בונה אמון ששומר על ביטחון ישראל.
· הסכמה ציבורית רחבה: רוב הציבור בישראל תומך באסטרטגיה זו.
[מסמך זה עודכן ב-27.7 כדי לתקן טעויות הגהה בנוסח שפורסם ב-25.7].
Comments