אין שום ספק שהמלחמה שמדינת ישראל הכריזה על חמאס ב-7.10.2023 היא מלחמה צודקת ושלישראל, כמו לכל מדינה בעולם, יש זכות להגנה עצמית – המשפט הבינלאומי מכיר בזכותה של מדינה לנקוט אמצעים צבאיים דרסטיים לשם הגנה עצמית. אין גם ספק שקשה מאד לנהל מלחמה כנגד ארגון טרור כחמאס, שפעל וממשיך לפעול בניגוד לחוקי המלחמה, הן בהתקפותיו על אזרחי ישראל ועל מטרות אזרחיות והן בשימוש שהוא עושה בתושבים העזתיים כמגן. יתר על כן, לא רק שחמאס אינו פוחד מהרג תושבים ברצועת עזה, אלא שהאבדות האזרחיות ברצועה והרס התשתיות, משרתות אותו. ההקבלה שערך תובע בית הדין הפלילי הבינלאומי בין ישראל לחמאס בהודעתו על נקיטה בהליכים היא מקוממת, מכעיסה, תקדימית ובלתי מתקבלת על הדעת.
אבל אסור שהזעם המוצדק על התובע ימנע מאיתנו להסתכל נכוחה על תרומתה של ממשלת ישראל למהפך המלא בדעת הקהל העולמית. ראשית, מתמיכה גורפת בישראל והבנה שחמאס הוא סכנה לביטחון ישראל וליציבות המזרח התיכון, לביקורת הולכת וגוברת על ישראל ברחבי העולם, שכוללת גם עצירת משלוחי נשק ואישומים ברצח עם ובפשעי מלחמה בהאג. ושנית, במצב הגאו-פוליטי, מפסע משינוי רחב היקף במעמדנו במזרח התיכון שיכול להבטיח את בטחון המדינה בכל מרחביה, לפסע מתבוסה.
מלחמה, צודקת ככל שתהיה, חייבת תמיד להתנהל כחלק מתוכנית מדינית, וממשלת ישראל כשלה מהיום הראשון בהצגת תכנית כזו. כפי שהבהרנו לקובעי המדיניות עוד לפני הכניסה לעזה, בחוות דעת שהועברה לידיהם, ממשלת ישראל היתה צריכה להצהיר בצורה ברורה שהמלחמה היא בחמאס ולא בפלסטינים, שהקריאות לפינוי תושבי הרצועה מבתיהם לאזורים שאותרו לשם כך נועדו למנוע פגיעה בחפים מפשע, ושיוכלו לחזור לצפון הרצועה ברגע שהלחימה באזורם תסתיים; על הממשלה היה לדאוג לכך שגופים שאינם ישראל יקחו על עצמם אחריות לצרכים ההומניטריים של המפונים באזורים שאליהם יפונו ובהמשך גם לצרכים ההומניטריים של התושבים שיחזרו לכל אזור שצה״ל סיים בו את הלחימה, וכן לשיקום אזורים אלו. תוכנית כזו, שהיתה מקודמת בשיתוף פעולה עם מדינות מערביות וערביות ידידותיות, היתה מבטיחה שמדינת ישראל לא תואשם ברצח עם בבית הדין הבינלאומי לצדק ושבכיריה לא יואשמו בפשעי מלחמה בבית הדין הבינלאומי הפלילי. אבל חשוב מכך, תכנית כזו היתה, והיא עדיין, חיונית להשגת מטרות המלחמה – החזרת החטופים ומיטוט שלטון חמאס והחלפתו בשלטון מתון.
למרבה הצער, תוכנית מדינית כזו לא הוצגה עד היום, למרות שחשיבותה והסיכונים הכרוכים בהיעדרה היו ידועים לממשלה כבר משלב מוקדם של המלחמה. גם הממשל האמריקאי חזר וביקש מהממשלה תכנית מדינית, וגם מפקדי צה״ל הסבירו את החשיבות של תכנית כזו להשגת יעדי המלחמה ולניצול ההצלחות של צה״ל. אף גורמים בתוך הממשלה, ובראשם שר הבטחון גלנט וראשי המחנה הממלכתי, בני גנץ וגדי אייזנקוט, חזרו ודרשו שהממשלה תאמץ תכנית כזו. אך זה עדיין לא קרה.
את החדלון הזה חייבים לעצור.
אימוץ תוכנית מדינית עכשיו עודנו חיוני כדי להשיג את יעדי המלחמה וכדי להגן על בכירי המדינה ועל ראשי ומפקדי צה״ל מההאשמות בביצוע נמשך של פשעי מלחמה (בנוסף לצעדים משפטיים שיש לנקוט כנגד החלטת התובע). התוכנית לעסקה אסטרטגית, ברוח זו שמקדם הנשיא ביידן, הכוללת: החזרת החטופים והפסקת הלחימה, פירוז הרצועה, הכנסת שלטון אזרחי מתון ומתן מענה מהיר לכל האתגרים ההומניטריים, גיבוש תוכניות לשיקום הרצועה, ייצוב היחסים במזרח התיכון במסגרת ברית אזורית וחיבור הפלסטינים לציר המתון באמצעות סימון יעדים מדיניים משותפים - עדיין מונחת על השולחן. אימוץ של תוכנית אסטרטגית כזו ישמוט את הקרקע מתחת לטענות כנגד ישראל, ייתר את הוצאת הצווים שכבר נתבקשו כנגד נתניהו וגלנט (שכן החשש להימשכות הפעילות יוסר), וימנע בקשות לצווים כנגד בכירים נוספים וכנגד ראשי ומפקדי צה״ל. זה האינטרס של כולנו שתוכנית כזו תאומץ עכשיו!
חשוב לציין, רוב גדול בציבור הישראלי תומך בעסקה אסטרטגית מהסוג שהנשיא ביידן מציע וגם בכנסת היה ויש עדיין רוב מובהק בעד מהלך מסוג זה. אסור לנו להמשיך ולשתף פעולה עם נרטיב שמצמצם את המציאות למה שיעשו 64 ח״כים, ל-כן/לא נתניהו או ל-כן/לא מדינה פלסטינית. השאלה היחידה שצריכה להעסיק היום את הציבור הישראלי היא מה יתרום לביטחון ישראל ומהו האינטרס הישראלי. התשובה ברורה והיא היתה ברורה כבר בשבוע הראשון למלחמה: ברית אזורית שתבטיח את בטחון ישראל בכל מרחביה. עדיין לא מאוחר מדי!
Commentaires