מאז השבת השחורה של 7.10, ארצות הברית, ובמיוחד הנשיא ביידן, התייצבו לצד ישראל בתמיכה צבאית ומדינית איתנה. בין היתר, שתי נושאות מטוסים, ספינות טילים וצוללת עם טילי שיוט נשלחו לאזורנו, ומשלוחי נשק עצומים הגיעו לישראל. זאת, במסר חד משמעי לחזבאללה ולאירן שלא להיכנס למערכה. במקביל, ספינת קרב אמריקאית יירטה טילים שהחות'ים שיגרו אל עבר ישראל, ומטוסי קרב אמריקאיים הפציצו מטרות איראניות בסוריה. בנוסף, נשיא ארה"ב ביקר בישראל במהלך המלחמה, ונציגי ממשל נוספים מוסיפים להגיע לישראל, להביע תמיכה ולתאם מהלכים.
אולם ככל שנמשכת המלחמה נגד חמאס, גוברת הביקורת על הנשיא ביידן מבית. הסקרים מלמדים על צניחה בתמיכה בו מצד מצביעים דמוקרטיים ועל תמיכה גורפת שלהם בהפסקת אש. ברחבי ארצות הברית מתקיימות הפגנות גדולות כנגד הלוחמה הנמשכת בעזה (לצד הפגנות תמיכה), ואתמול 400 אנשי ממשל פנו במכתב נגד מדיניות הנשיא, בקריאה להפסקת אש מיידית ולהורדת סף ההסלמה.
למרות כל אלה, הנשיא ביידן מוסיף לתמוך בישראל. והוא לא לבד: גם מנהיגי מדינות מערביות אחרות הצהירו על תמיכתם בישראל וחלקם אף הגיעו לכאן להביע את תמיכתם באופן אישי. גם מנהיגי מדינות ערביות, ששיתפו פעולה עם מדינות מערביות בחיסול דאעש (חוליה נוספת בציר האיראני-ג׳יהאדיסטי, שכולל גם את חזבאללה), ממשיכים לתמוך במלחמה בחמאס בניגוד לדעת הקהל במדינותיהם.
ומה עושה ממשלת ישראל? היא מביכה שוב ושוב את המנהיגים התומכים בה ומספקת תחמושת למתנגדים אליה. הצהרות של שרים וחברי כנסת מהקואליציה מתפרסמות חדשות לבקרים, החל משר האוצר שקורא להפר התחייבויות של ישראל, דרך מסמך של משרד המודיעין שעסק בכיבוש עזה וביצוע טרנספר לכל תושביה למצרים, ועד ההתבטאויות של שר המורשת, עמיחי אליהו והח"כ מעוצמה יהודית, יצחק קרויזר, שתומכים בשיטוח רצועת עזה, וההתייחסות של השר אבי דיכטר לנכבה שנייה בעזה. אתמול הצטרף אליהם גם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שהודיע בראיון בתקשורת הזרה כי הוא מתנגד שהרשות הפלסטינית תשלוט ברצועה, בניגוד להצהרות שהשמיע הנשיא ביידן עצמו. המהלכים האלה מסוכנים ועלולים לשחוק את התמיכה המתמשכת של מדינות המערב והציר הערבי המתון, ולפגוע בתוצאות המלחמה בעזה.
שתי אפשרויות עומדות היום בפני ישראל. הראשונה היא לסיים את הלחימה ברצועת עזה כשהיא חלק מהציר המערבי – מזרח-תיכוני המתון שעומד מחוזק מול הציר האיראני-ג׳יהאדיסטי המוחלש, אחרי שגם דעאש וגם חמאס חוסלו – מה שבוודאי יעורר חששות בקרב שאר החוליות בציר הזה, ובראשן חזבאללה, מפני הצפוי להן אם יתקפו את ישראל. השניה היא לסיים את הלחימה ברצועת עזה ללא תמיכת מדינות העולם המערבי והמזרח תיכוני, לבדה מול הציר האיראני-ג׳יהאדיסטי, וכשהציר המערבי – מזרח-תיכוני המתון מוחלש בעקבות מחאות מבית. איפה נסיים תלוי במה ממשלת ישראל תעשה. אנחנו, האזרחים, יכולים לחפות על כשלונות המדינה בתחומים רבים, החל מסיוע למפונים ועד ציוד לחיילים. למרבה הצער, אנחנו לא יכולים לחפות על כשלונה בצד המדיני.
אבל אנחנו כן יכולים להשמיע את קולנו ולדרוש מהממשלה לעשות את המעשה הנכון ולחדול ממעשים ואמירות שפוגעים בישראל ובמעמדה בעולם - על מנת להבטיח שבתום המלחמה, הנצחון הצבאי על חמאס ייעשה בתמיכתה ותחת חסותה של קואליציה בינלאומית שעומדת בצורה ומאוחדת מול הציר האיראני-גי׳האדיסטי, ויתורגם גם לניצחון מדיני. ההוגה קלאוזביץ הגדיר ש"המלחמה היא המשך המדיניות בדרכים אחרות". לפיכך, על ממשלת ישראל להגדיר את המדיניות של הצטרפות לציר המתון של מדינות המערב ומדינות האזור המתונות, על מנת לנצח על החמאס לא רק בהיבט הצבאי, אלא בהיבט המדיני.
コメント